פסק-דין בתיק עת"מ 23831-02-11

זו עתירה שבה מתבקש בית המשפט להצהיר כי דרישה, מיום 21.12.10, ששלחה המשיבה לעותרים לתשלום אגרות והיטלים בטלה, וכן להורות על ביטול חיובים בגין ארנונה לתקופה שעד לחודש אוגוסט 2007 ומאז חודש אוקטובר 2008. סך הכול החוב כפי שנדרש בעת הגשת העתירה היה 301,918 ש"ח, אך בעת שמירת העתירה הודיעה המשיבה כי מצאה טעות חשבונית והפחיתה סכום של כ- 50,000 ש"ח מסכום זה.  סעדים נוספים שנכללו בעתירה, באשר לחידוש אספקת המים לנכס שבגינו הוצאו הדרישות דלעיל ומסירת אישורים לאכלוסו, אינם רלוונטים עוד. העתירה הוגשה ביום 13.2.11.

העירייה מתנגדת לעתירה בטענות אחדות שבהן שיהוי, הסתרת עובדות וחוסר ניקיון כפיים של העותרים ובטענות לעצם קיומם של החובות.

החובות כולם קשורים בבית מגורים בתחום שיפוטה של המשיבה (להלן: "הבית"). העותרים הם בעלי הבית. העותר היה הבעלים של הבית, שאותו רכש ב- 1987 יחד עם מר יהודה פוזניאק ז"ל (להלן: " המנוח"), אביה של העותרת, שנפטר בשנת 1992. העותרת היא יורשתו היחידה של אביה. איני רואה צורך לעסוק בהרחבה בעצם זכויותיו של העותר בבית, עניין שנקבע בפסק דין אחר שדחה את טענות העותר באשר למכירת זכויותיו בבית.

העתירה לא נתמכה בתצהיר כקבוע בתקנות. כתחליף לאישור טענות העתירה בתצהיר, הגישו העותרים שלושה תצהירים, שניים שלהם ושלישי של מר אלדד פלד, אחיה של העותרת. כל אחד מהתצהירים מתייחס לעניינים חופפים ושונים. בנסיבות אלו, אתמקד בעתירה גופה ולא אכנס לפרטי התצהירים, שלכאורה לא תומכים במלואם בכל הטענות ואף מוסיפים טענות אחרות שבהן לא אדון.

כפי שעולה מהעתירה החובות הנדרשים הם היטל השבחה, אגרות בנייה, היטל סלילה, אגרת תיעול והוצאות משפט (להלן: " חובות הבנייה"), וחובות ארנונה, ביוב ומים (להלן: " חובות הארנונה").

אשר לחובות הבנייה: הצדדים הסכימו כי אכריע בהם לפשרה ללא הנמקה. אציין כי מדובר בחובות שנוצרו לפני קרוב לעשרים שנה, שהעותרים, הטוענים כי שולמו, מסתמכים אך ורק על מסמכי העירייה, כאין בפיהם טענה עצמאית כי שילמו אותם. אכן מסמכים אלו מאשרים כי התשלומים שולמו ובעקבותיהם אף הוצא היתר בנייה בשנות ה- 90' (נספח ג(3) לעתירה), וניתן אישור להעברה בלשכת רישום המקרקעין בשנת 95'. אולם, טענת העירייה היא שהתשלומים הללו שולמו בשיקים מעותדים שלא כובדו. העירייה לא הצליחה לאתר את השיקים עצמם, ואף אין בידה מכתבי התראה שהייתה אמורה לכתוב בקשר עם אי כיבוד השיקים, אך יש בידה דרישות תשלום גם לגבי סכומים אלו (דרישות שבאו לאחר המועדים שלכאורה בהם שולמו חובות הבנייה), לרבות העתק מכתב מיום 7.11.00 (נספח 7 לתשובה), שבו הודיעה המשיבה כי לא יוצא היתר בנייה לגבי תוכנית שינויים, מפני שהתברר שלא שולמו אגרות בנייה, היטלי פיתוח והיטל השבחה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין חובות הבנייה, אני מורה להפחית מסכומם של אלו סכום ששיעורו 25 אחוזים מהם.

אשר לחובות הארנונה: מתברר כי הליכי גבייה מנהליים, לרבות התראות ועיקולים, הופעלו במשך השנים, שלפיכך בדין טוענת המשיבה לשיהוי בהגשת העתירה. כך למשל, דו"ח עיקול על מטלטלין מיום 20.11.08 (נספח 3 לעתירה) ופרשת ניתוק המים עקב אי תשלום חובות המים בחודש יולי 2010. אין צריך לומר כי מסמכים רבים נוספים שצירפה המשיבה מלמדים על דרישות תשלום שקדמו זמן רב למועד הגשת העתירה. לפיכך יש לדחות את טענת ההתיישנות שבפי העותרים ולקבל את טענת  השיהוי שבפי המשיבה.

אף על פי שעם קבלת טענת השיהוי דין העתירה להדחות, אוסיף דברים באשר לטענות העותרים לעצם חובות הארנונה. העותרת טוענת כי הבית אוכלס רק בשנת 2007, וכי שנים רבות קודם לכן עמד כשלד. טענה זו נסתרת בהודעה שמסרה העותרת עצמה לעירייה ביום 1.8.07 שבה ציינה שם של מחזיק קודם (נספח 9 לתשובה), ובכך ששילמה לעירייה תשלום על חשבון החוב (נספח 10 לתשובה). הטענה נסתרת אף באישור פקח מטעם העירייה שבדק את הנכס ביום 19.10.03 ומצא אותו מאוכלס.

דרישות התשלום כללו גם את התקופה שתחילתה ביום 15.10.08, שלגביה טוענת העותרת כי השכירה את הבית לחברת איי.טי.אס.פי בע"מ (להלן: " החברה") שהיא החבה בארנונה. עם זאת העותרת אינה חולקת שמסרה למשיבה הודעה על השכרת הבית לחברה רק ביום 29.6.09, והסכימה כי עד למועד זה חל חוב הארנונה עליה . העירייה טוענת כי ההשכרה לחברה היא השכרה פיקטיבית. השוכרת היא חברה בשליטת אחייניתה של העותרת, והנתונים מראים כי הבית שעמד ריק קודם להשכרה, המשיך לעמוד ריק גם לאחריה, וכל רצונה של העותרת היה להסיר ממנה את האחריות.

לנוכח אופן התנהלותה של העותרת באשר לאי תשלום חובות כלל, וטענות נוספות שבפי המשיבה באשר לתום לבה ונקיון כפיה, נראה כי יש ממש בטענת העירייה. מכל מקום טענת השיהוי תופסת גם לעניין זה.

לא נזקקתי לטענות אחרות שבפי העותרת, באשר לשטח הבית לצורך חישוב הארנונה, מפני שטענה זו צריכה הייתה להיטען בהשגה בערר על דרישת הארנונה וכך לא נעשה. כך גם לא דנתי בטענות אחרות שבפי העותרים שאינן רלוונטיות.

כפוף להפחתת התשלום בגין חובות הבנייה, העתירה נדחית.

העותרים יישאו בשכ"ט עו"ד של המשיבה בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום,  י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: